מחאה יצירתית - חלק ב׳
- Edna Laufer Globus
- 28 באוג׳ 2023
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 18 בספט׳ 2023
הי קוראים יקרים שלי, כל כך שמחתי לקרוא את התגובות שלכם מחלק א׳ של הבלוג, תודה לכל מי שהגיב ושיתף.
אז בחלק א׳ של ניתוח המחאה היצירתית שאנו בעיצומה (מומלץ לקרוא למי שפספס > https://www.ideation.co.il/post/מחאה-יצירתית-חלק-א ) כתבתי שאמנם אנחנו עוד בעיצומה של המחאה, וימים יגידו אם ישראל תישאר דמוקרטיה ליברלית או לא, אבל דבר אחד בטוח, המחאה הזו יצירתית מאין כמותה!!
אז בואו ועלו איתי שוב על ״הרחפן״ ונראה יחד, איילו מכלי החשיבה היצירתית איתם אני עובדת לפיתוח רעיונות יצירתיים, באים לידי ביטוי במחאה, במתכוון או שלא. ניתוח שיאפשר לכם לראות ולהבין כיצד ניתן לשחק, להתנסות ולאמץ את הכלים הזמינים האלה, לכל תחום בו אתם פועלים. גם למחאות...
״נפלתם על הדור הלא נכון״ זועקים המוחים!
אחד הדברים היפים במחאה הזו נובע מפעולת איחוד. איחוד של דורות. זה היה תהליך. בהתחלה יצא לרחובות דור ותיקים, אזרחים איכפתים שהאיום על הדמוקרטיה היה להם מוחשי ומיידי ועורר פחד אמיתי ועמוק. לאט לאט הצטרפו קהלים שנתפסו אדישים או כאלה שלא ראו את הדחיפות. כיום, ברחובות המחאה צועדים זה לצד זה, סבים וסבות, דור מלחמת יום הכיפורים, דור המפקדים והקצינים של ״אחים לנשק״, אימהות לחיילים, משפחות עם ילדים, סטודנטים, נוער וצעירים, שאמנם לקח להם זמן להתעורר ולהצטרף למחאה, אבל כשהם ״נכנסו לאירוע״..., הם עשו זאת בדרכם העוצמתית והיצירתית.
הוספת מימד עוצמתי נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו במחאה הזו הוא הנשים!
נשים הן הנפגעות הראשונות במשטרים שמרנים המונעים מכוחניות, אי שוויון ושליטה גברית. נשים רבות חשות מאוימות מהתרחישים הצפויים ומאלה שכבר קורים בפועל. מאובדן השוויון שכולנו נלחמנו עליו עשרות בשנים. פחד מחוקים לא שוויוניים, מבית משפט רבני שנשים מופלות בו לרעה ומתפיסות דתיות קיצוניות.
מיצג ״סיפורה של שפחה״ היה אחת הפעולות העוצמתיות שנראו במחאה ושמו את המיימד המגדרי בחזית המאבק. המיצג סוּקר בארץ ובעולם ועורר רגשות הזדהות חזקים אצל נשים.
השתתפתי באחד המיצגים העוצמתיים האלה וחשתי על בשרי את הפחד, את הרכנת הראש, את אובדן הכוח ואת התרחישים שעלולים לקרות ולצערי כבר קורים.
בכלל, את המחאה הזו מובילות נשים נחושות ועוצמתיות: מורן זר קצנשטיין מייסדת ״בונות אלטרנטיבה״, אור-לי בר לב, אקטיביסטית חברתית ועיתונאית עצמאית עוד מימי בלפור וכמובן דר׳ שקמה ברסלר ממיסדיי ״הדגלים השחורים״ שהפכה לפנים של המחאה בקפלן.
את פעולת ההכפלה אני זוקפת לביזור הקיים בהנהגת המחאה. זו איננה מחאה חד ראשית של מנהיג מוביל אחד, אלא הכפלה של מנהיגיה ומובילה, שעלו מלמטה, מהשטח, הביעו דעתם והפכו למוביליה, לפנים שלה ומזוהים כקבוצה נחושה ומגוונת.
הם עובדים בשת״פ ובתאום מלא, מתכנסים באופן מסודר להחליט על הצעד הבא, אבל כל אחד מהם עצמאי, מוביל בדרכו הייחודית, תופעה שיוצרת מכפיל כוח ומכפיל מידע ברשתות וקבוצות ווטסאפ.
סיפור קטן על פעולת הכפלה שייך ללוחמת דמוקרטיה נחושה, שהיא גם חברה - טל טנא צ׳צ׳קס. היא אקטיביסטית סביבתית וחברתית שכבר כמה שנים מקדמת את הנושא בדרכים מגוונות ויצירתיות. אחת מהן היא איסוף דגלי ישראל הקטנים המוצמדים לחלונות הרכב ביום העצמאות ועפים במהרה לשולי הכביש.
טל החליטה לאסוף אותם, לתת להם הזדמנות שנייה ולחבר את הדגלים ע״י הכפלתם לדגל אחד גדול ועצמתי - ״הדגל של הדגלים״. הוא מככב בכל הפגנה, צעדה וצומת. והסיפור המלא והמרגש שלו פה בקישור. https://popeyit.com/elementor-7529/
את פעולת החלוקה אני רואה בריבוי הסקטורים שמרכיבים את המחאה הזו ופועלים כסקטור עצמאי בתוך המחאה הגדולה - ״אחים לנשק״, ״בונות אלטרנטיבה״, ״ההיטקיסטים״, ״הטייסים״, ״האקדמיה״, ״חלוקים לבנים״, ״דתיים- ציונים-דמוקרטיים״, סטודנטים, להטבים וכו׳. כל אחד מהם בא ממוטיבציות שונות, פחדים דאגות וכאבים אחרים ויוזם פעולות באופן ייחודי בתוך שלל פעולות המחאה.
פעולת חלוקה נוספת של המחאה באה לידי ביטוי בפריסה הגיאוגרפית שלה.
אמנם ההפגנה המרכזית והלב הפועם במוצ״ש נמצא בקפלן ת״א, אך צמתים מרכזיים רבים, מגומא בצפון ועד אילת, מאפשרים לקהלים מקומיים לקחת חלק משמעותי בהפגנות במוצ״ש ולהכפיל מספרית את המוחים בפריסה ארצית.
תופעה נוספת שצפה ועולה לשיח הציבורי ומייצגת פעולת חלוקה, הן המחשבות על היפרדות כפתרון לשסע והקרע הערכי בחברה הישראלית. במקום תפיסת האיחוד של כור ההיתוך שחיינו לאורה עשורים, עולות מחשבות על חלוקה ליהודה וישראל, חלוקה לקנטונים מוניציפליים שמרנים וליברלים, כפתרונות אפשריים לפלגנות והשבטים שהפכנו להיות. ימים יגידו אם אלו רעיונות ישימים או מופרכים.
את שיבושי פעולות החשבון של כלי החשיבה ההמצאתית שיטתית -SIT סקרתי עד פה בהרחבה.
אך קיימים כלי חשיבה משבשים נוספים הבאים לידי ביטוי במחאה היצירתית הזו.
למשל כלי המיזוג - Mashup המחבר בין דברים שכביכול אין בניהם קשר לכדי רעיון חדש.
לדוגמא תיירות + להט״ב = מצעד הגאווה בת״א. או המיזוג בין מצלמה לטלפון במכשירים ניידים, נשמע לכם טריוויאלי אך פעם הם היו מוצרים נפרדים.
ומה מיזגו במחאה?
- למשל את המונח ״עליה לרגל״ + צעדת מחאה.
- את סידרת טלוויזיה ״סיפורה של שפחה״ + מאבק הנשים
.
הכלי האחרון והחזק של המחאה הזו הוא כלי ההיפוך!
הציבור הליברלי שנתפס אדיש נהנתן ומפונק, זה הנושא בנטל בשתיקה וכניעה כבר שנים, התעורר! התהפך על עצמו ויצא לרחובות בהמוניו להילחם על שוויון וחופש, ליברליזם ודמוקרטיה. השד יצא מהבקבוק וניכר שאי אפשר יהיה יותר להחזיר את המצב האדיש והסופג בו היה לקדמותו, וטוב שכך.
מאחלת לכולנו ימים שקטים ורגועים, שיח מכבד, שפיות ונורמליות לחיות את חיינו ולהפעיל כלי חשיבה יצירתית על החיים עצמם.
קבלו עוד כמה קישורים לשלטים יצירתיים ונפלאים שהניבה המחאה הנפלאה הזו:
- אוסף שלטים סופר יצירתיים שיצרו אזרחים להפגנות המחאה https://www.instagram.com/creativity_for_democracy/?igshid=NTc4MTIwNjQ2YQ%3D%3D
- הרצל בוכה: מחתרת הקריאטיב - כמאה מעצבים וקופירייטרים יצרו מאגר של מאות כרזות לחלוקה והדפסה חופשית במחאה
תודה שקראתם עד כאן, זה לא מובן מאליו... מוזמנים לטייל בבלוג ובאתר ולהרחיב דעת.
שלכם, עדנה
תודה על הסקירה, המרחיבה לב ומחשבה. עוד היפוך: הדגלים. במשך שנים דגל המדינה כל כך נוכס על ידי הליכוד וגורמים ימניים-אמוניים שרבים מאתנו נמנעו ממנו. ועכשיו הדגלים בידינו - המוחים - נחשבים במקומות אחדים כהצהרה פוליטית בוטה שאין לה מקום, נגיד, בקניונים. נהר הדגלים בדרך להפגנות המחאה השבועיות וים הדגלים בקפלן מרחיבים את הלב. וגם, הוואריאציות על דגל ישראל