כל פעם אני מופתעת מחדש, עד כמה אנו זקוקים למעשה לגבול כדי לשחרר חסמים, קיבעונות ותבניות חשיבה שמשתלטות עלינו בכל פעם שבעיה או אתגר מופיע.
אולי תופתעו לשמוע, אבל המח שלנו הוא יצור אצלן! חשיבה היא זללנית אנרגיה רצינית, והמח, יעשה כל שביכולתו למנוע מאיתנו לבזבז אנרגיה מיותרת.
הדרך שלו לעשות זאת פשוטה. כל מילה, תמונה, סיטואציה, אתגר, אדם שבא לפתחו, הוא ינסה לקטלג ולהכניס לתבנית מוכרת מהעבר, כזו שחוסכת חיפוש או זמן להבנת המצב.
ישן סיטואציות שמוציאה מהמח דחף יצירתי במיוחד, וזה כשהוא בסכנה כלשהי! או אז המח יעשה כל שביכולתו להגן עלינו, למצוא פתרון יצירתי שיציל אותנו. למעשה לשם כך נולדנו כל בני האדם יצירתיים ובעלי דמיון, כדי להינצל ולשרוד את אתגרי הטבע, הקיום והחיים.
כך נוצרה סיטואציה מוזרה למדי, כל פעם שהמח שלנו יפגוש משהו לא מוכר, שיבוש שלא נכנס לשום תבנית מוכרת, אילוץ הישרדותי מכל סוג שמציב אותו עם גב לקיר, הוא מיד נכנס למצב עירני ומחודד במיוחד - הישרדותי, משתמש בכלים זמינים העומדים לרשותו, חווטים חדשים, תבניות פתוחות, דרכי מילוט יצירתיות ולא קונבנציונליות לפתור ולחלץ אותנו מהסיטואציה.
נידמה שאילוץ הוא מגבלה ליצירתיות, סיטואציה סוגרת ומכבה רעיונות כי נדחקנו לפינה וחוסר אונים. אבל זו טעות! כיוון שהמח אוהב גבולות ברורים ומוכרים, צמצום האפשריות, ולא הרחבתן, גורם לו להתמודד ביעילות ולעבוד עם מה שיש.
קחו לדוגמא סיטואציה בה הגעתם הביתה רעבים, או יותר גרוע, הילדים שלכם רעבים! ובמקרר יש רק 4 מרכיבים שניתן להכין איתם ארוחה זריזה... דווקא המגבלה והיצע המצומצם ידרוש מכם הפעלת יצירתיות הישרדותית ומתיחת גבולות המוכר. היצע גדול יכול ליצור בלבול, עומס על המח, צורך למיין, לבחור מתוך אפשרויות בלתי מוגבלות ואילו ההיצע הקטן, הוא אמנם גבול וצמצום, אבל מאפשר משחק ודמיון ומציאת פתרון זריז שלא היה עולה בדעתנו לו היו עומדות לפנינו מזווה ומקרר מלאים באופציות.
כמעצבת גרפית, חטאתי כמו אנשי יצירה רבים אחרים, בחטא הדחיינות. ככל שהיה לי זמן רב יותר לספק
תוצרים, כך לא הצלחתי להביא את עצמי להתנהל באפקטיביות. רק כשהציבו לי דד-ליין – תאריך קשיח או יעד חיצוני של תערוכה/אירוע, הצלחתי להיות אפקטיבית להפליא, לעצב וליצור בזמן קצר את התוצרים האיכותיים ביותר... לא נעים, אבל חוק פארטו - 80/20 עבד אצלי חזק, במינימום זמן השגתי את מקסימום התוצאה! מה שעבד לי והפיק ממני יצירתיות, היא דווקא המגבלה וסד הזמן שהיה מונח על צווארי.
אמנים רבים, שיוצרים בחופש מוחלט ובארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מתקשים פעמים רבות להפיק מעצמם יצירה. אחד הפתרונות שהם משתמשים בהם היא להגביל את עצמם. ליצור גבול דמיוני שהם משיטים על עצמם כדי שיעודד בהם את היצירתיות. זה יכול להיות חומר גלם מסוים לעבוד אתו, זה יכול להיות נושא ספציפי שיבחרו להביע דרכו מגוון זוויות יצירה, זה יכול להיות כלי העבודה אתו הם עובדים, המקום הפיזי או מגבלת הזמן. לפיקאסו הייתה התקופה הכחולה, לקדישמן היו כבשים, יָאיוֹי קוּסָמָה היפנית היו נקודות...
עצם יצירת הגבול או האילוץ מזמין לפרוץ אותו, לשחק עם מספר שחקנים מצומצם, מעודד דמיון ומאפשר ליצור מגוון רב.
בתקופת הקורונה, הגבולות והצמצום, הן הפיזי והן החברתי, הגיעו לשיאים שלא חווינו מעולם קודם כאנושות, ששפע ואפשריות בלתי מוגבלות הן האג׳נדה שלה.
הצורך לקיים חיים תחת סגר, ברדיוס של 100 מטר מהבית ולשמור על ריחוק חברתי, הוציא מאנשים יצירתיות פורצת גבולות, מציאת פתרונות יצירתיים להתנהלות, ניהול חיי שגרה, עבודה וחברה.
אנשים גילו את מרחב הבית המצומצם כעשיר באפשרויות, החלו לבשל, לגנן, לפתח תחביבים, להיעזר בשכנים, במה שנימצא בסביבה, לטייל בטבע הקרוב לביתם ולהמציא עיסוקים יצירתיים עם ילדיהם ובני זוגם. ארגונים מצאו דרכים חדשניות לשמר קשר עם העובדים שלהם, לעבוד מרחוק, לאתר קהלים חדשים למצור שלהם או ליצור מוצר / שירות דיגיטלי שלא היה קיים קודם.
כלי חשיבה יצירתית איתם אני עובדת מפעילים אותנו באופן דומה, מיצרים מגבלה, תחום, פירוק והרכבה של דבר קיים וחיבור מחדש שלו לכדי פתרון חדשני. חיבור מחדש של הנקודות הקיימות לכדי תמונת פתרון חדשה וייחודית.
מוזמנים להיכנס לקישור ולשמוע הרצאה בנושא אילוצים כקרקע פורייה ליצירתיות אותה נתתי לקהילת מתחם העבודה המשותף בו עבדתי ובו אוסף אין סופי של רעיונות יצירתיים שיצרו אנשים תחת מגבלות ואילוצי הקורונה.
Comments