20 שנה עסקתי בעיצוב גרפי ויום בהיר אחד גיליתי שמישהו הפך את אופן החשיבה ותהליך העבודה האינטואיטיבי שלי כמעצבת, למודל עם שלבים מסודרים שאף נכנס לזירה העסקית ולתהליכי ניהול, והפך למונח לוהט!
זה היה גילוי מרתק! אף פעם לא עצרתי לחשוב איך אני למעשה חושבת... מהו תהליך העבודה בו אני למעשה מתרגמת דרישת לקוח למסר ויזואלי שמתקשר בצורה חזותית עם המשתמשים.
כמעצבת, הייתי מורגלת שנקודת המוצא שלי היא הלקוח, ולא אני. עלי להכיר אותו, את הצרכים והרצונות שלו, את לקוחותיו, מבלי להניח הנחות יסוד שגויות ולחשוב שאני מכירה ויודעת מיהם ומה הם רוצים.
תהליך העיצוב התחיל תמיד בלמידה אמפתית של הקהל, בשיחת עומק קשובה, במחקר שחתר להבין את העסק, את קהל המשתמשים שלו, את הצרכים והחלומות שלהם, את התפיסות והרצונות שלהם.
שם הייתי מוצאת לי קצה חוט להתחיל ממנו - תובנה שהובילה לרעיון ומשם הדרך לפיצוח ויזואלי יצירתי שמעביר את המסר בבהירות, כבר הייתה קלה יותר.
בדרך בין התובנה לפיצוח, הייתי מפתחת עשרות אם לא מאות של רעיונות משורבטים במחברת הסקיצות שלי, חלקיקי מחשבה, ניסיונות להגיע לפתרון שמעביר את הרעיון בצורה טובה ומתקשרת ללקוח.
לקחתי כמובן מאליו את העובדה שבתהליך אני מפתחת בנק שלם של רעיונות ופתרונות גרפים ומסרים, ומשם מצמצמת ומתעדפת את המובחרים שהיו מדויקים ומתקשרים את המסר על פי המחקר.
משהיו בידיי סקיצות מהודקות, רק אז הייתי מציגה אותן ללקוח ומבקשת משוב.
האם המסר שהתכוונתי עבר? מה משדר הפתרון? האם השפה הגרפית שלו מתקשר עם המשתמשים?
אימצתי את המתודה באהבה ולמדתי אותה לעומק כשאני שמה לי למטרה להעביר את זה הלאה.
אם קיימת מתודה סדורה, אפקטיבית ופשוטה להבנת תהליך החשיבה של מעצב, אז למה שגם אנשים בעולמות תוכן אחרים לא ייהנו ממנה.
תוך כדי למידה חוויתי את העוצמה של המתודה, את היכולת שלה ליצור פתרונות יצירתיים ולהביא חדשנות בצורה מהירה ומבוססת על הבנת צרכים ואמפתיה.
אני מתארת את המתודה כאמצעי להבנת אנשים, גישה סקרנית שדורשת בעיקר התבוננות והקשבה, כל התשובות והתובנות לפתרון מונחות שם. כמעצבת פיתחתי ראיית רנטגן ותשומת לב שהולכת איתי לכל מקום, מתנה לחיים.
בעולם העסקי, הגישה הייתה שונה ונוקשה. מנוהלת מתפיסה מדכאת רעיונות יצירתיים בטענה שאין זמן, כסף או התכנות, ועל הדרך מכבה רעיונות טובים ויצירתיים. הייתה נטייה לתפיסה חד ממדית בה לכל בעיה יש פתרון אחד מושלם, אין זמן לטעויות, אין זמן להיכשל, אין זמן לנסות רעיון לפני שממשים אותו.
בגישה כזו, היה קשה מאד להביא חדשנות וחשיבה יצירתית לשולחן.
העולם העסקי עבר שינויים עמוקים, מתפיסה שהוא במרכז, לתפיסה של המשתמש במרכז, ובעשור+ האחרונים אימץ את המתודה בהתלהבות. זו הפכה לתפיסת עולם של ״האדם במרכז״.
ארגונים כמו IBM, Apple, Microsoft, Nike, GE, Netflix הפכו את תהליכי הפיתוח והחדשנות שלהם למבוססי ״האדם במרכז״. הם מפתחים פתרונות רק לאחר מחקר שטח (אתנוגרפי) ומשתמשים מקיף, הבנת צרכים וכאבים ומהם נגזרות תובנות בעלות משמעות, איתן ניתן לגשת לפיתוח פתרונות בעלי ערך שנותנים מענה מדויק לכאבים של אנשים.
עוד לפני שהם משקיעים בפיתוח מוצר/שירות בסקייל משתמשים גדול, הם בודקים אותו באמצעות אב טיפוס -פרטוטייפ, על קהל משתמשים מצומצם, ורק לאחר התנסות והפקת תובנות ממשוב ושימוש בפועל, מדייקים, מתקנים, מתאימים ומשנים את המוצר/שירות/ תהליך עבודה, כך שהוא מובן ובעל ערך.
מהארגונים הגדולים התפיסה חלחלה מטה גם לעולם הסטרטאפים, שם קיבלה טוויסט והתאמות לתחום הטכנולוגי, בטוחה ששמתם את המונח Lean Startup שדוגל בגישה דומה לDesign Thinking, בה יש תהליך מעגלי מהיר של בחינת רעיונות מבוססי מחקר שטח ובדיקה מהירה שלהם על משתמשים באמצעות אב-טיפוס וכך להימנע מהסטטיסטיקה הנוראית של סטרטאפים שנכשלים כי פיתחו מוצר/שירות שאין בו צורך או איננו נותן מענה מדויק לצורך.
אז אני מזמינה אתכם לאמץ חשיבת מעצב לחיי היום יום והעסק שלכם. כל מה שתפיסה כזו דורשת הוא להתבונן באנשים, להקשיב להם, להיכנס לנעליהם באמפתיה, להתבונן בשפת הגוף שלהם. כל כך הרבה תשובות ותובנות חשובות נמצאות שם בין המילים, בהתנהגות, באופן השימוש, בהבעת תסכול או סימפטיה למוצר/שירות שלנו. יכולה להעיד שהיכולת הזו מאפשרת לי לזהות תסכול, הנאה, רצונות וצרכים וכך לדייק את הפתרונות שאני מציעה ללקוחותיי.
אם תרצו ללמוד עוד על חשיבת מעצב – Design Thinking מצרפת קישור לסרטון קצר
Comments